מקבץ תצלומי הסטילס ועבודות הווידאו של עינת עריף-גלנטי המוצגים בתערוכה זו מאוגדים תחת השם "הבל", מילה שבעברית ניתן לקרוא בכפל משמעות: הבל הבלים והבל פה. כפל המשמעות בעבודותיה מהדהד גם את האזהרה המוסרנית של אמנות ה ואניטס המערבית מפני התפארות וגם את התפעמותה של האמנות היפנית המסורתית מיפי הדברים הקמלים, המשתנים, המתפוגגים… כך מעמתות למעשה עבודותיה באופן מעניין את אידיאל היופי המערבי הקלאסי עם עיקריה הרוחניים/פילוסופיים המרכזיים של תורת הזן. באמנות המערב מופיעה משמעות המונח הבל הבלים בציורי ה ואניטס כאזהרה מפני חטא הגאווה. ז'אנר זה הגיע לשיא הפופולאריות שלו באמנות ההולנדית והפלמית של ראשית המאה ה – 17.1 ציורי הואניטס הציגו מבחר תיאורי טבע דומם- פירות או פרחים במצבי ריקבון שונים משולבים בפריטים בעלי משמעות סמלית- גולגלות אנושיות, כוסות יין הפוכות, שעוני חול, וכדומה. אלה רמזו על המוות המתקרב, על חלוף הזמן ועל אפסיותם וארעיותם של החיים האנושיים. מקורו של המונח בפרשנות הנוצרית לתנ"ך ובתפיסה הדתית המוכיחה את האדם ומתרה בו לזכור את המוות ("ממנטו מורי"); לרעיון זה אזכורים מקבילים רבים ביהדות. הבולט ביניהם הוא ספר קוהלת החוזר ומדגיש- "הבל הבלים אמר קוהלת, הבל הבלים הכל הבל".2 בטקס הקבורה היהודי מזכיר הטקסט למשתתפים החיים: "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת? מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך? למקום עפר, רימה ותולעה"3..
הבל | עינת עריף-גלנטי
גלריה החדר, תל אביב | פברואר - מרץ 2011עריף-גלנטי מתייחסת אל קו התפר שבין המושלמות, הפנטזיה, האופן בו הדברים "היו לכאורה צריכים להיראות" לבין הריאליה, "המקום שבו מתחילים החיים עצמם". בהקשר זה מצוטטת בעבודותיה תפיסת העולם הזן-בודהיסטית אותה ניתן לכנות "הזן של הדברים". תפיסת עולם זו מתמצה במונח ה"וואבי סאבי" – מונח שמקומו בפנתאון היפני של ערכיות אסתטית שווה פחות או יותר, למקומם של האידיאלים היווניים של יופי ושלמות במערב. בקצרה ניתן לאמר על הוואבי סאבי כי הוא מוגדר כיופיים של הדברים הלא מושלמים, הארעיים, החסרים, הפשוטים והצנועים. מונח זה מבטא השקפת עולם אינטואיטיבית המכוונת להווה, מאמינה בחוסר היכולת לשלוט בטבע, מקבלת באהבה שחיקה והתבלות וחשה בנוח עם דו-משמעויות ועם סתירות פנימיות. עיקרה במחשבה שלכל דבר יש עת..
המבט אותו מבקשת עריף-גלנטי מהצופה (בעבודות הוידאו בפרט) הוא מבט של בהייה (gazing). עבודות אלה קרובות מאד בנראותן לתצלומי סטילס משום התנועתיות המעטה בהן, הנראית רק במבט סבלני משתהה. הדימויים הדחוסים, לצד הפריימים הריקים ועבודות הוידאו המדיטטיביות המוצגים בתערוכה מתייחסים למצבי התודעה המתקיימים על הרצף שבין תחושת אינטנסיביות וגודש לבין תחושת ריקנות, ניתוק, התכנסות פנימה, חלימה בהקיץ. המתח הזה שבין ריקות ומלאות מבטא שתי נקודות קיצון בחווית החיים היומיומית.
את הדואליות הזו ניתן למצוא בין היתר בעבודת הוידאו "שיגרה"- עבודה המוצגת כדיפטיך-מורכבת משני מסכים. האחד מציג אובייקטים יומיומיים (ברובם צעצועי ילדים) הנעים מכוח עצמם על גבי משטח אדום והשני- חלקיקי מעבדה שצילמה בעבר במסגרת עבודתה כצלמת רפואית במעבדת בית חולים. שתי עבודות הוידאו הללו פותחו מתצלומי סטילס, בהתאמה. כל אחד מהאובייקטים המופיעים בהם נדגם על ידה וקיבל מסלול מדומיין של תנועה. לכל אובייקט בכל מסך ניתן למצוא אובייקט "תאום" מקביל בעל מסלול תנועה זהה במסך שלצידו. שני המסכים מציגים פעילות בעלת כוח אינרציה פנימי עצמאי המניע אותה. המולקולות הנעות במרחבים הפנימיים של החפצים בעולם מוצגים כך בהקבלה למשחק הילדים המתקיים על פי חוקיות משלו. "..כשהילדים משחקים בחדר הסגור לפעמים מה שחודר לתודעה שלי זה רק הרעש. ההצפה החושית הזו של הקולות והתזוזה הבלתי פוסקת שלהם ושל החפצים גורמת לי לפעמים לנתק רגשי, לאפטיה. אני צופה בהם מהצד מתוך תחושת ריחוק.."
את דיוקנה העצמי כקונטור/כקו מתאר רשמה עריף-גלנטי כרישומי אדים על מראת חדר האמבטיה. "תמיד העסיקה אותי השאלה איך אני נראית כקונטור?" כמו יתר הדימויים בתערוכה, כך דיוקנאות אלה שיתפוגגו כהבל פה, חושפים פגיעות וחד-פעמיות כמו גם את התכלותו הצפויה של הגוף.
