UNCANNY | עמית ברלוביץ

עבודת הווידאו מחבואים נרקמת בתוך מימד פיוטי, כמעט מופשט, בעל מאפיינים של חלום. למרות שלכאורה דבר אינו קורה בה, חוויית הצפייה בה הולכת ונטענת במתח ובתחושת חרדה ודריכות, בשל תחושת מוכרוּת משובשת. נקודת המוצא הנרטיבית בעבודה זו הינה משחק הילדות מחבואים. בתוך חורש טבעי (אותו החורש בו צולם גם האייל בשלג) עומדת ילדה וסופרת עד עשרים, מחפשת אחר הילדים האחרים שבמהרה מסתבר כי אינם. במהלך חיפושה המתמשך נדמה כי מתגנב לליבה של הילדה – כמו גם לליבו של הצופה – החשש: האם אכן אין איש בתוך החורש, או שמא נמצא שם דבר מה אותו לא ניתן לראות? תחושות מצוקה ואי נחת מתחילות לקנן בשל אפשרות הסכנה. ברגע מסוים נדמה כי יעד החיפוש אינו עוד הילדים האובדים, אלא הדרך חזרה למקום בטוח, וכי המשחק התמים והמוכר הפך לאירוע משונה ומאיים.

מושג ה"מאוים" (Uncanny), אותו פיתח פרויד במאמר בשנת 1919, מגדיר את תחושת התערובת בין תחושת המוכרוּת והחרדה אותן חווה הצופה המזדהה עם הילדה בעבודה זו.

אותו טעם של דבר-מה מוכר אך הזוי, בלתי צפוי ובעל גוון אניגמטי, עולה גם מתצלומי הסטילס של ברלוביץ – תצלום הלוכד טווס זכר ברגע נדיר של מעוף, ומתעד יכולת פיסית שאותה איבד עם השנים, ותצלום של אייל בודד המשוטט בחופשיות בתוך חורש ישראלי מושלג.

*פרויד מציג דוגמאות מחיי היום יום להתעוררות רגש האיום – לדוגמה בשעה של אי התמצאות, או של חזרה בלתי מוסברת לאותו מקום. פרויד ביקש להאיר את מקור תופעת רגש "המאיים/מאוים" כדבר-מה מוכר וידוע, אשר עם זאת מעורר בנו חרדה. ההסבר הפסיכואנליטי לכך, לטענתו, הוא הדחקת תכנים מפחידים, שרמזים על קיומם מתעוררים במפגשים בלתי צפויים במציאות הריאלית.

לדף התערוכה (קובץ PDF)

היריד לאמנות עכשווית – צבע טרי 5, תל-אביב